מאת: דר' איתי גור אריה, מנהל יחידת הכאב במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא,יו"ר האגודה הישראלית לכאב ודר' סילביו בריל, מנהל יחידת הכאב במרכז הרפואי סורסקי תל אביב, מזכיר האגודה הישראלית לכאב.

מחלת הסוכרת נפוצה ביותר במדינת ישראל. ההערכה היא שכ 15% לוקים במחלה, כלומר,  כ- 400.000 חולים. אחד מסיבוכי הסוכרת הוא  פגיעה עצבית. הפגיעה עלולה  להתרחש בכל חלק מחלקי המערכת העצבית.  בלמעלה מ 90% מחולי הסוכרת, החולים במחלה מעל 20 שנה, ניתן לזהות פגיעה עצבית. הסיבה לפגיעה עצבית בסוכרת היא, כנראה, בעיקרה חסימת כלי דם קטנים המספקים את העצבים (כלי דם קטנים ביותר המזינים את העצבים).  רק ב50% מהם הפגיעה תהיה מהותית ותבוא לכדי ביטוי קליני: כאב, חוסר תפקוד מוטורי, תחושה פגומה, ועוד.  הפגיעות אינן רק במערכת התחושתית ובעצבים מוליכי הכאב, אלא גם בעצבים האחראיים על התנועה, ועל מערכות העצבים האחראיות לתפקוד האיברים הפנימיים. כאשר בוחנים את כלל חולי הסוכרת, ההערכה היא שכ 10% מהם סובלים מפגיעה עצבית כואבת. דהיינו - כ 40.000 חולים כאובים חיים בישראל, מה שהופך את הניאורופטיה (פגיעה עצבית) הסוכרתית הכואבת, לנפוצה מבין הניאורפטיות הכואבות מסיבות אחרות, כגון: פגיעה עצבית בניתוחים, מחומרים רעילים, ועוד. 

1. מונו-ניאורפטי (פגיעה בעצב בודד)-  עצבי החולים רגישים יותר לפגיעות. לכן, תופעה כמו לחץ על העצב בבסיס כף היד ( (Carpal Tunnel Syndrome השכיחה בכלל האוכלוסייה, למשל, באנשים העובדים שעות רבות על מקלדת המחשב, שכיחה הרבה יותר  בחולי סוכרת,  יחסית לאוכלוסיה הבריאה.
2. פלקסופטי (פגיעה בצברי עצב) – איזורים מסוימים, כמו סביב שורשי העצב בגב תחתון או בצוואר, נפגעים יותר, וגורמים לתופעות שבמבט ראשון נראות  כפריצת בלט דסקית בין חולייתית.
3. פגיעה במערכת העצבים האוטונומית (מערכת העצבים האחראית על הפעולות הלא רצוניות בגוף) -  הפגיעה במערכת זו  מובילה לירידה בתנועתיות הקיבה והמעיים וגורמת, בין השאר, להקאות, שלשולים או עצירות; ירידה ביכולת התפקוד המיני  אצל גברים, וירידה בתפקוד שלפוחית השתן.
4. פולי-נאורופטיה היקפית-  היא הפגיעה העצבית השכיחה ביותר מבין הפגיעות העצביות במחלת הסוכרת. הפגיעה מתאפיינת בהרס  עצבים בכפות הרגלים וכפות הידיים בצורה המדמה צורת כפפות וגרביים. העצבים הנפגעים הם העצבים התחושתיים, העצבים המוסרים לנו את מיקום האיברים (פרופיוצפטיביים), והעצבים המוטורים (האחראים על תנועה). שילוב פגיעה זו  גורם לכאב עז בעל אופי שורף, ולאלודיניה (כאב מגירוי שאינו כואב, למשל: מגע בגד או מים) באזורי כפות ידיים והרגליים. בנוסף, עלולים להיגרם חולשה בגפיים וחוסר תחושה (למרות הכאב), וכתוצאה מכך - הליכה ותנועה לא מתואמת. ההליכה הפגומה גורמת להרס המפרקים, (Charcot arthropathy), ולהיווצרות פצעים וכיבים על הרגלים (יחד עם חוסר אספקת הדם). אחת הבעיות היא שהחולה אינו מרגיש תמיד את הכאב מהיווצרות הפצע/כיב. מכלול זה,  מוביל לקטיעת גפיים. מעריכים כי המקור לכ- 60% מקטיעות הגפיים בעולם המערבי הינו  פגיעות סוכרתיות.