|
מאת: דר' איתי גור אריה, מנהל יחידת הכאב במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא,יו"ר האגודה הישראלית לכאב ודר' סילביו בריל, מנהל יחידת הכאב במרכז הרפואי סורסקי תל אביב, מזכיר האגודה הישראלית לכאב.
מחלת הסוכרת נפוצה ביותר במדינת ישראל. ההערכה היא שכ 15% לוקים במחלה, כלומר, כ- 400.000 חולים. אחד מסיבוכי הסוכרת הוא פגיעה עצבית. הפגיעה עלולה להתרחש בכל חלק מחלקי המערכת העצבית. בלמעלה מ 90% מחולי הסוכרת, החולים במחלה מעל 20 שנה, ניתן לזהות פגיעה עצבית. הסיבה לפגיעה עצבית בסוכרת היא, כנראה, בעיקרה חסימת כלי דם קטנים המספקים את העצבים (כלי דם קטנים ביותר המזינים את העצבים).
רק ב50% מהם הפגיעה תהיה מהותית ותבוא לכדי ביטוי קליני: כאב, חוסר תפקוד מוטורי, תחושה פגומה, ועוד. הפגיעות אינן רק במערכת התחושתית ובעצבים מוליכי הכאב, אלא גם בעצבים האחראיים על התנועה, ועל מערכות העצבים האחראיות לתפקוד האיברים הפנימיים. כאשר בוחנים את כלל חולי הסוכרת, ההערכה היא שכ 10% מהם סובלים מפגיעה עצבית כואבת. דהיינו - כ 40.000 חולים כאובים חיים בישראל, מה שהופך את הניאורופטיה (פגיעה עצבית) הסוכרתית הכואבת, לנפוצה מבין הניאורפטיות הכואבות מסיבות אחרות, כגון: פגיעה עצבית בניתוחים, מחומרים רעילים, ועוד. מנגנון הפגיעה מורכב. התהליך המתרחש הוא פגיעה בכלי הדם המספקים את העצבים. כלי דם זעירים אלה נוטים להיפגע על-ידי חומרים המופרשים אצל חולי סוכרת, וחוסמים את כלי הדם. בנוסף, הסוכרת מפרישה חומרים מחמצנים הפוגעים אף הם בעצבים. בין הסיבות נוספות לפגיעה: פעילות יתר של המערכת החיסונית כנגד סיבי העצב. הגורם החשוב ביותר להתפתחות המחלה העצבית הוא מידת השליטה על הסוכרת. חולים שלהם חלבון AC1 (חלבון המהווה מדד לרמות הסוכר בדם לאורך מספר חודשים) גבוה, יפתחו בשכיחות יתר את הפגיעה העצבית. משך זמן המחלה גם הוא גורם להתגברותה, וגם השמנה, עישון, שומנים וכולסטרול גבוה בדם.בחולים עם סוכרת נעורים המחלה שכיחה הרבה יותר. הסיבה לכך היא מחלה ממושכת יותר ועוצמתה קשה יותר.הפגיעות העצביות - מונו-ניאורפטי (פגיעה בעצב בודד)- עצבי החולים רגישים יותר לפגיעות. לכן, תופעה כמו לחץ על העצב בבסיס כף היד ( (Carpal Tunnel Syndrome השכיחה בכלל האוכלוסייה, למשל, באנשים העובדים שעות רבות על מקלדת המחשב, שכיחה הרבה יותר בחולי סוכרת, יחסית לאוכלוסיה הבריאה.
- פלקסופטי (פגיעה בצברי עצב) – איזורים מסוימים, כמו סביב שורשי העצב בגב תחתון או בצוואר, נפגעים יותר, וגורמים לתופעות שבמבט ראשון נראות כפריצת בלט דסקית בין חולייתית.
- פגיעה במערכת העצבים האוטונומית (מערכת העצבים האחראית על הפעולות הלא רצוניות בגוף) - הפגיעה במערכת זו מובילה לירידה בתנועתיות הקיבה והמעיים וגורמת, בין השאר, להקאות, שלשולים או עצירות; ירידה ביכולת התפקוד המיני אצל גברים, וירידה בתפקוד שלפוחית השתן.
- פולי-נאורופטיה היקפית- היא הפגיעה העצבית השכיחה ביותר מבין הפגיעות העצביות במחלת הסוכרת. הפגיעה מתאפיינת בהרס עצבים בכפות הרגלים וכפות הידיים בצורה המדמה צורת כפפות וגרביים. העצבים הנפגעים הם העצבים התחושתיים, העצבים המוסרים לנו את מיקום האיברים (פרופיוצפטיביים), והעצבים המוטורים (האחראים על תנועה). שילוב פגיעה זו גורם לכאב עז בעל אופי שורף, ולאלודיניה (כאב מגירוי שאינו כואב, למשל: מגע בגד או מים) באזורי כפות ידיים והרגליים. בנוסף, עלולים להיגרם חולשה בגפיים וחוסר תחושה (למרות הכאב), וכתוצאה מכך - הליכה ותנועה לא מתואמת. ההליכה הפגומה גורמת להרס המפרקים, (Charcot arthropathy), ולהיווצרות פצעים וכיבים על הרגלים (יחד עם חוסר אספקת הדם). אחת הבעיות היא שהחולה אינו מרגיש תמיד את הכאב מהיווצרות הפצע/כיב. מכלול זה, מוביל לקטיעת גפיים. מעריכים כי המקור לכ- 60% מקטיעות הגפיים בעולם המערבי הינו פגיעות סוכרתיות.
לפני הטיפולים, חשוב לציין כי השליטה על רמות הסוכר בדם היא האמצעי החשוב ביותר למניעת המשך התקדמות המחלה, ועשויה להיטיב את המצב הקיים. לכן, יש צורך להקפיד על רמות הסוכר וה-AC1. הטיפול:הטיפול בכאב הנאורופטי (עצבי) במחלה, דומה לטיפול בשאר הנאורופטיות ההיקפיות. הוא מורכב מטיפול תרופתי דרך הפה, הכולל תרופות נוגדות כפיון (אפילפסיה). במשפחת תרופות זו אנו משתמשים בתרופות החדשות, כגון: ליריקה ונאורונטין. הן הראשונות לשימוש, עקב יעילות גבוהה, ומיעוט יחסי של תופעות לוואי. התרופות החדשות ממשפחת התרופות נוגדות דיכאון, כמו סימבלטה, גם הן בעלות יעילות טובה ופחות תופעות לוואי. התרופות הוותיקות נוגדות הדיכאון מקבוצת התלת-טבעתיים (למשל, אלטרולט) יעילות ביותר, אך תופעות הלוואי שלהן רבות. תופעות אלו שכיחות במיוחד בחולים מבוגרים, שהם רוב הסובלים מהכאב העצבי. התרופות האופיואידיות (תרופות ממשפחת המורפין), כמו: אוקסיקונטין MCR ו - MIR יעילות. אולם, גם שם בגלל תופעות לוואי ובטיחות, אנו דוחים את השימוש בהן לשלב שני.מספר פרסומים שראו אור לאחרונה תומכים בשימוש בתוסף המזון אלפה ליפואיק אסיד LIPOIC ACID) - α) המוריד ומאט את התקדמות המחלה, ואולי אף משפר את מצבה. ניתן להשתמש במשחות לטיפול מקומי מסוג זוסטריקס (משחה מתמצית פילפלים אדומים), המפחיתה את תחושת השריפה ובמשחת ה"אמלה"- קרם אילחוש מקומי.במידה והטיפול התרופתי דרך הפה אינו מצליח, השלב הבא הוא מתן עירויי מגנזיום ולידוקאין במרפאות כאב. עירויים אלה ניתנים אחת למספר שבועות. בהמשך, יש לשקול טיפולים חודרניים, כגון הזרקות לעצבים (בייחוד במקרי מונו-נאורופטי ופלקסופטי (ראה הסבר בתחילת המאמר), והשתלת אלקטרודות ומשאבות בעמוד השדרה ,במקרים עמידים במיוחד לטיפול.לסיכום, חשוב להתריע על סימנים של חסר נוירולוגי חדש אצל הרופא המטפל. יש לבקש בדיקה נוירולוגית של התחושה בכפות הרגליים והידיים. הבדיקה מתבצעת ע"י קולן (אותו מכשיר המשמש לבדיקת הצליל בכלי נגינה) הבודק את תחושת הרטט, צמר-גפן לתחושה עדינה, ומחט לבדיקת תחושת הכאב. במידה ומופיע כאב, יש להתריע על כך בפני הרופא. חשוב לדעת כי כל התרופות שהוזכרו כאן, נמצאות בסל התרופות, וניתן לקבלן בקופת החולים. הדרך היחידה להימנע מפגיעות אלה היא שמירה אדוקה על רמות הסוכר בדם, תוך הקפדה מוחלטת על תזונה נכונה, פעילות גופנית ואורח חיים בריא בכלל.
|