כניסת משתמשים
סקר
| חלון הזדמנויות למניעת מחלות לב |
|
ארבעה מחקרים שפורסמו במהלך שנת 2008 מספקים לנו תשובות מעניינות וחשובות לשאלה זו. המחקר הראשון נערך בבריטניה וכלל כחמשת אלפים אנשים עם סוכרת חדשה שחולקו לשתי קבוצות: קבוצה שבה נעשה מאמץ מקסימלי להוריד את רמת הסוכר בדם על-ידי טיפול תרופתי פומי ו/או זריקות אינסולין (איזון אינטנסיבי) וקבוצה שנייה שבה הסתפקו בהורדה מתונה, בעיקר על-ידי דיאטה ופחות ע"י שימוש בטיפול תרופתי. התוצאות אחרי מעקב ממוצע של 10 שנים הראו שאיזון מקסימלי הוריד בצורה משמעותית את סיבוכי הסוכרת השונים כולל מחלות לב. אך הממצא המעניין ביותר פורסם רק כעת במחקר המשך. במחקר ההמשך עקבו אחרי אותם אנשים שהשתתפו במחקר המקורי במשך חמש שנים נוספות. אך בניגוד לשלב הקודם של המחקר, בשלב זה טופלו כל האנשים בצורה דומה כך שלא היה הבדל בערכי הסוכר שהושגו. הממצא המפתיע היה שאותם אנשים שהשתייכו בעבר לקבוצה שבה הושג איזון מקסימלי של הסוכר (איזון אינטנסיבי), המשיכו להנות מיתרון משמעותי שהתבטא בפחות מחלות לב ותמותה ממחלות לב לעומת אלו שבעבר הושג אצלם איזון פחות טוב. כלומר- השגת איזון מקסימלי של הסוכר בתחילת מחלת הסוכרת מביא להקטנה ניכרת של הסיכון לפתח מחלת לב ויתרון זה מתמיד שנים רבות אחר-כך. מה קורה כאשר מנסים לאזן בצורה מקסימלית את ערכי הסוכר בשלב מאוחר יותר של המחלה? שלושה מחקרים גדולים שכללו כל אחד אלפי סוכרתיים וביחד מעל ל-20,000 משתתפים, בחנו שאלה זו (ACCORD, ADVANCE, (VADT. בכל מחקר חולקו האנשים לקבוצה שבה ניתן טיפול מקסימלי להורדת ערכי הסוכר שכלל תרופות רבות (תרופות פומיות ואינסולין) וקבוצה שבה ניתן טיפול מתון יותר. בקבוצה הראשונה (קבוצת האיזון האינטנסיבי) ביקשו להגיע להורדה של מדד איזון הסוכרת הקרוי המוגלובין מסוכרר (hemoglobin A1C) לערכים של 6.5% ומטה. בקבוצה השנייה הסתפקו בערך של 7% ומעלה. יש לציין שהגיל הממוצע של האנשים שהשתתפו במחקר היה למעלה משישים ולכשליש כבר הייתה עדות לקיום מחלת לב. התוצאות של מחקרים אלו היו פחות מעודדות. ככלל לא צפתה ירידה משמעותית של מחלות לב בקבוצת הטיפול האינטנסיבי ומחקר אחד אפילו הופסק לפני הזמן בגלל עליה בתמותה בקבוצת הטיפול האינטנסיבי. כאשר בדקו לעומק באלו קבוצות של אנשים נצפה יתרון של הורדה במחלות לב על-ידי איזון מקסימלי ובאילו לא, מצאו שהיתרון של השגת איזון סוכר מקסימלי היה באלו שטיפול זה הותחל בהם תוך פחות מעשר שנות סוכרת ולפני שפתחו מחלת לב. לעומת זאת אצל אנשים שאצלם הותחל הטיפול האינטנסיבי לאחר שכבר לקו בסוכרת ממושכת (מעל לעשר שנות מחלה) וכבר פתחו מחלת לב, לא היה יתרון להשגת איזון מקסימלי ולעיתים אפילו נגרם נזק עקב הטיפול. כיצד ניתן להסביר ממצאים אלו? חוקרים רבים סבורים שבחולים עם סוכרת לא מאוזנת הנמשכת כבר שנים רבות ושיש להם כבר מחלת לב, כאשר מנסים בפרק זמן קצר לבצע "תיקון יתר" של הסוכר, התופעה שקורת לעיתים של נפילת ערכי הסוכר (היפוגליקמיה) מסוכנת במיוחד. היפוגליקמיה היא מצב של ירידת ערכי הסוכר לפחות מ-60 מ"ג%. מצב זה יכול לקרות בחולים שמקבלים אינסולין או תרופות שגורמות להפרשת יתר של אינסולין מהלבלב (כמו גלובן). בזמן ההיפוגליקמיה הגוף מגיב בשינויים בקצב הלב ויתכן מאד שבקבוצת החולים עם סוכרת ממושכת ומחלת לב, השינויים הללו מסוכנים ועלולים להביא אפילו לתמותה. לעומת זאת באנשים עם משך קצר יותר של סוכרת וללא מחלת לב קודמת, הסכנה מהיפוגליקמיה קטנה יחסית ולעומת זאת ישנו יתרון להשגת איזון מקסימלי עקב עצירת התהליך של טרשת וסתימת העורקים. מסקנות: 1. איזון מקסימלי של הסוכר חשוב מאד במניעת מחלות לב אם מצליחים להשיג אותו בשנים הראשונות של הופעת הסוכרת. 2. באותם סוכרתיים שבהם מושג איזון טוב בתחילת הדרך, ההשפעה החיובית מתמידה לאורך השנים. 3. בחולים מבוגרים עם סוכרת ממושכת הסובלים כבר ממחלת לב, יש לשאוף להשגת איזון מתון יותר (המוגלובין מסוכרר של 7%) וחשוב למנוע אצלם אירועים של היפוגליקמיה. 4. חשוב להדריך את חולי הסוכרת ככלל ובעיקר את החולים המבוגרים לזהות את הסימנים של היפוגליקמיה וכיצד למנוע ולטפל בה. 5. בקבוצת החולים המבוגרים ובעיקר באלו שיש להם סוכרת ממושכת ומחלת לב, יש לבחור באמצעים טיפוליים שמונעים ככל האפשר אירועים של היפוגליקמיה כמו מטפורמין או אנלוגים של אינסולין. ישנו "חלון הזדמנויות" בשנים הראשונות של הסוכרת שבו איזון מקסימלי של הסוכר מביא לתוצאות מרביות מבחינת מניעת מחלות לב. חשוב לנצל אותו!
|
